יש פרוצדורות אותן חייבים למלא. נ-ק-ו-ד-ה. צריך לקרוא את המסמכים, לכתוב תסריטים, לתעד את התוצאות וכד'. ואם אנו במקום בלי פרוצדורות - אין ברירה וצריך להכניס אותן. החשש הוא כמובן שאלו הרגילים לעבוד "בלי חוקים" עלולים להיתקל בקשיים במימוש הצעדים.
אבל מצד שני חייבים להבין את המוגבלויות שלנו כבדני אדם. להכניס פרוצדורה כי ככה יותר טוב מבלי להתחשב בשאלה: האם זה יעבוד בפועל, רק כי היא נראית "נכונה", עלולה לגרום לכישלון חרוץ. ויש לי כמה דוגמאות, הראשונה אינה קשורה לבדיקות אלא לפוליטיקה.
ראו את המניפסט הקומוניסטי. גם אם לא מסכימים לו יש כמה רעיונות שנראים יפים על הנייר: כולם שווים, עוזרים זה לזה ועוד. בפועל - זה לא עבד. לא רק בגלל כל השגיאות שנעשו שם ברוסיה - בשום תסריט מציאותי זה לא היה עובד, ומסיבה פשוטה: אנשים לא נולדו שווים. לטוב ולרע, זו עובדה. ואי-אפשר שאדם עם כח לא ינצל אותו. מי שחי ברוסיה בשנים ההן יודע שהבכירים במפלגה לא חיו כמו ה"חברים" שעבדו למשל כנהגי אוטובוסים, אלא ברמת חיים הרבה יותר גבוהה.
במקרה הזה היה צריך לחשוב על תסריט שיקח את התכונות האנושיות בחשבון ולמשל, ולשיטתם, לתכנן חברה סוציאליסטית מתונה.
שוב, אפשר לדרוש יותר ואפילו צריך לפעמים. אבל לא יותר ממה שאפשר לתת.
ולעניינינו.
לחיות בעולם אופטימי ולומר שכל בילד יצא בזמן אם נעשה את הצעדים א, ב ו-ג, ולא צריך באפר, ואפילו אפשר להבטיח את זה ללקוח - זה פשוט לא ריאלי. אפילו אם ההיקף של התכולה ברור וקטן, אפילו אם מדובר במקצוענים של המקצוענים, זה לרוב לא יעבוד. כי משה יהיה חולה ביום שלישי, רינה קיבלה איזה שריפה לכבות ותתפנה בעוד יומיים ועוד.
תמיד - גם בפרוצדורות וגם בהערכת זמנים - יש להסתמך על הניסיון. נכון שמרוב רצון טוב אנו נוטים להפחית לפעמים בזמנים או במורכבות של פרוצדורות. אבל הייתכנות שלהן תלויה בהערכה ראלית.
לפני שאתם מבטיחים, חשבו על המורכבות וחשבו על ניסיון העבר.
אבל מצד שני חייבים להבין את המוגבלויות שלנו כבדני אדם. להכניס פרוצדורה כי ככה יותר טוב מבלי להתחשב בשאלה: האם זה יעבוד בפועל, רק כי היא נראית "נכונה", עלולה לגרום לכישלון חרוץ. ויש לי כמה דוגמאות, הראשונה אינה קשורה לבדיקות אלא לפוליטיקה.
ראו את המניפסט הקומוניסטי. גם אם לא מסכימים לו יש כמה רעיונות שנראים יפים על הנייר: כולם שווים, עוזרים זה לזה ועוד. בפועל - זה לא עבד. לא רק בגלל כל השגיאות שנעשו שם ברוסיה - בשום תסריט מציאותי זה לא היה עובד, ומסיבה פשוטה: אנשים לא נולדו שווים. לטוב ולרע, זו עובדה. ואי-אפשר שאדם עם כח לא ינצל אותו. מי שחי ברוסיה בשנים ההן יודע שהבכירים במפלגה לא חיו כמו ה"חברים" שעבדו למשל כנהגי אוטובוסים, אלא ברמת חיים הרבה יותר גבוהה.
במקרה הזה היה צריך לחשוב על תסריט שיקח את התכונות האנושיות בחשבון ולמשל, ולשיטתם, לתכנן חברה סוציאליסטית מתונה.
שוב, אפשר לדרוש יותר ואפילו צריך לפעמים. אבל לא יותר ממה שאפשר לתת.
ולעניינינו.
לחיות בעולם אופטימי ולומר שכל בילד יצא בזמן אם נעשה את הצעדים א, ב ו-ג, ולא צריך באפר, ואפילו אפשר להבטיח את זה ללקוח - זה פשוט לא ריאלי. אפילו אם ההיקף של התכולה ברור וקטן, אפילו אם מדובר במקצוענים של המקצוענים, זה לרוב לא יעבוד. כי משה יהיה חולה ביום שלישי, רינה קיבלה איזה שריפה לכבות ותתפנה בעוד יומיים ועוד.
תמיד - גם בפרוצדורות וגם בהערכת זמנים - יש להסתמך על הניסיון. נכון שמרוב רצון טוב אנו נוטים להפחית לפעמים בזמנים או במורכבות של פרוצדורות. אבל הייתכנות שלהן תלויה בהערכה ראלית.
לפני שאתם מבטיחים, חשבו על המורכבות וחשבו על ניסיון העבר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה